משוואת הדרמה

המאמר הנוכחי עוסק באחד מהנושאים שמעסיקים אותנו מדי יום – סיפורים. או כפי שאני אוהב לכנות זאת – משוואת הדרמה.

כמי שבחר להיות אמן חושים, למדתי להכיר בחשיבותו של סיפור טוב. אם תחשבו על זה לרגע, כולנו אוהבים סיפורים. אנחנו ניזונים מסיפורים מצפייה בקולנוע ובהצגות, מקריאת ספרים ועיתונים, מהקשבה לרדיו ולחדשות, ממשחקי מחשב, מבדיחות, ממדורי הרכילות ועוד ועוד. אפילו למותגים יש סיפור שהם מספרים. כולנו מספרי סיפורים וצרכני סיפורים והשאלה המעניינת בעיני היא מדוע? כדי שאוכל לענות על השאלה הזו, אני צריך לתת לכם קצת רקע בכתיבת סיפורים.

בגדול, כתיבה מורכבת משני חלקים – מתמטיקה ופואטיקה (תורת הדרמה). החלק ה"מתמטי" בכתיבה הוא יצירת המבנה של הסיפור, כלומר החלוקה למערכות. החלק הפואטי בכתיבה הוא יצירת הדרמה של הסיפור, כלומר התוכן. אני לא יכול ללמד אתכם איך להיות יצירתיים ואיך לכתוב כתיבה דרמטית, אבל אני כן יכול להסביר לכם כמה עקרונות על מבנה של סיפור.

המודל הקלאסי למבנה של סיפור

ישנם מספר מודלים של מבנה לכתיבת סיפור ואני רוצה לדבר על המודל הקלאסי. מבחינה "מתמטית", נהוג לחלק את המבנה של סיפור לשלוש מערכות. המערכה הראשונה, האקספוזיציה, מתמקדת בהצגת הדמויות, ברקע, בזמן ובמקום שבו הסיפור מתרחש, בהבנת חוקי העולם שבו הסיפור מתרחש ובהצגת הקונפליקט או הבעיה המרכזית איתה ייאלץ הגיבור להתמודד. המערכה השנייה מתמקדת בקונפליקט, כלומר בניסיונות של הגיבור להתמודד עם קשיים בדרך להשגת המטרה שלו. המערכה השלישית, ההתרה, מתמקדת בפתרון. בקתרזיס. במערכה זו נסגרים הקצוות ובדר"כ ניתן מענה לכל השאלות שעלו תוך כדי הסיפור. בתום המערכה הזו הגיבור הוא כבר לא אותו גיבור. לאחר שנאבק בקשיים והתמודד עם הפחדים שלו, הגיבור הפך לחזק יותר, למנוסה יותר ובעיקר – הגיע לתובנות חדשות. והגיע לתובנות חדשות. תזכרו את זה.

משוואת הדרמה

אם תנסו להיזכר לרגע בסרטים שראיתם בעבר, תיווכחו לדעת שהם אומנם שונים מאוד אחד מהשני, אך שלרובם יש קונספט זהה. קו מנחה משותף. נוסחה אם תרצו. לנוסחה הזו אני קורא 'משוואת הדרמה'. משוואת הדרמה היא משוואה מאוד פשוטה – מישהו נלחם במישהו אחר, על משהו. וכל הסיפורים בעולם הם למעשה וריאציות שונות ומשונות על המשוואה הזו. המישהו, הגיבור, הפרוטגוניסט, יכול להיות גבר, אישה, קבוצת אנשים, בעל חיים או חפץ. מנגד, המישהו השני, האנטגוניסט, יכול גם הוא להיות גבר, אישה, קבוצת אנשים, בעל חיים, חפץ או איתני הטבע. המשהו, הדבר עליו השניים נלחמים, יכול להיות כסף, רכוש, פרס, תפקיד, פרסום, כבוד, תהילה, אישה וכו' וכו'. עכשיו, כשאתם יודעים קצת יותר על כתיבת סיפורים, אני יכול להסביר לכם למה אנחנו צורכים אותם.

מדוע אנחנו צופים בסרטים?

ישנן מספר סיבות מדוע בני אדם צופים בסרטים. הדבר נכון גם לגבי צורות אחרות של כתיבה, אבל אני מתייחס בדברי בעיקר לסיפורים שאנחנו צורכים מצפייה בסרטים, גם מפני שזהו המדיום הנפוץ ביותר (והאהוב עלי באופן אישי) וגם משום שבסרטי קולנוע הדבר בולט במיוחד. אם כך, ישנן מספר סיבות מדוע אנחנו צופים בסרטים. הסיבה המרכזית, המובנת מאליה, והשטחית משהו, היא שאנחנו צופים בסרטים כדי למלא את שעות הפנאי שלנו. ברובד עמוק יותר, צפייה בסרטים היא סוג של אסקפיזם. בריחה מהמציאות. בעת צפייה בסרט אנחנו מקבלים הצצה לעולם אחר, למציאות אחרת, לרב שונה ולא מוכרת מהעולם שלנו. אנחנו צופים בדמויות אשר חיות חיים שונים משלנו. חיים שאנחנו לעולם לא נוכל לחיות. הדמויות הללו מדברות ומתנהגות אחרת מאיתנו, ויחד עם זה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להזדהות איתן. רובנו כנראה לעולם לא נהיה חלק ממשפחת פשע איטלקית, לא בלשי משטרה העולים על עקבותיו של רוצח סדרתי, לא גיבורי על שמצילים את העולם ולא אסטרונאוטים שמנסים לחזור לכדור הארץ לאחר שהחללית שלהם שבקה חיים. אנחנו אומנם לא יכולים לעשות את כל אלו, אבל בצפייה בדמויות שכן עושות זאת, אנחנו שמים את עצמנו בעמדה הכי קרובה לשם. ולמה אנחנו מזדהים עם הגיבור? כי הגיבור הוא יותר מהכל. הוא מוכן ללכת עד הסוף בשביל מה שהוא מאמין בו. הוא מוכן למות בשביל משהו שחשוב לו. וזה משהו שרובנו לא נהיה מוכנים לעשות לעולם.

להזדהות עם גיבור הסרט שאנחנו צופים בו, זה חשוב. אבל אנחנו צופים בסרטים מסיבה עמוקה אפילו עוד יותר. אבל רגע לפני, ואפרופו סיפורים, הנה סיפור קצר ואמיתי.

בתום אחד משיעורי הספרות בבית הספר התיכון שבו למדתי, ניגשתי לשוחח עם המורה. אני לא באמת זוכר כיצד התחילה השיחה ועל מה היא נסובה. אבל אני כן זוכר שבשלב כלשהו המורה לספרות שאלה אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. התשובה שלי הייתה נחרצת – 'איש צבא, היסטוריון, ארכיאולוג, מורה, סופר, רואה חשבון ואסטרונאוט'. ואלו רק המקצועות שאני זוכר. אני משוכנע שהיו שם עוד כמה. המורה לספרות לא היססה לרגע ואמרה לי שאני צריך לחיות איזה 400 שנים כדי להספיק את כל זה. אני יצאתי להפסקה, שיתפתי את אחד מחברי בשיחה הזו וסיכמתי במשפט – 'ראית את הזקנה הזאת? מה היא מבינה מהחיים שלה?' המילים הללו הן כמובן מילים של בחור צעיר מאוד, אך בעיקר של בחור יהיר מאוד. כזה שאין לו מושג ולו הקל שבקלים כיצד החיים פועלים. היום אגב, עשרים שנים אחרי, אני משוכנע שאני מבין כיצד החיים פועלים אפילו פחות.

אני מניח שהתובנה מהסיפור די ברורה, ובכל זאת למען הסר ספק – מאחר וחיינו קצובים בזמן, עלינו לבצע בחירות מושכלות כדי להספיק כמה שיותר, אך גם מתוך הבנה ומודעות לכך שלעולם לא נוכל להספיק לעשות את כל מה שאנחנו רוצים לעשות, להתנסות בכל מה שאנחנו רוצים להתנסות ולהיות כל מי שאנחנו רוצים להיות. לכך נדרשים כנראה לפחות 400 שנים אם לא יותר. בואו נחזור לסרטי קולנוע. מאחר וחיינו קצובים בזמן, יש גבול לכמות התובנות שנוכל להגיע אליהן מניסיוננו האישי, לא משנה כמה נתאמץ. לכן אנחנו צופים בסרטים, קוראים ספרים ומקשיבים לסיפורים. כדי לקבל תובנות מניסיונם של אחרים. תובנות אינסטנט אולי. אך עדיין תובנות.

כאשר הגיבור שאנחנו צופים בו נאבק, מתגבר על מכשולים ועל פחדים ומגיע לתובנות, אנחנו כצופים מן הצד זוכים לקחת חלק בחוויה, אבל אנחנו בעיקר זוכים לאמץ לעצמנו את התובנות שהגיבור אימץ לעצמו, ממש כאילו היינו אלה אנחנו שלקחנו חלק פעיל בחוויה. תובנות, שאלמלא הגיבור, לא היינו יכולים להגיע אליהן. וזו הסיבה האמיתית מדוע כולנו צורכים סיפורים.

בואו נלך עוד צעד אחד קדימה. הדרך היחידה לבחון עד כמה אנחנו חזקים, היא באמצעות העמדת יכולותינו במבחן וזה יכול להתבצע רק באמצעות קונפליקטים ומאבקים אשר בוחנים את גבולות היכולות שלנו בכל פעם מחדש. וככל ש"היריב", האתגר, או המכשול, גדולים יותר, כך ההתגברות עליהם מספקת ומשמעותית יותר, והתובנות שאנחנו מגיעים אליהן עמוקות יותר. או כמו שנכתב בספר 'יסודות השחמט' שנכתב בשנת 1883 – 'הדרך היחידה להיות חכם יותר היא לשחק נגד יריב חכם יותר'. ולקריאה נוספת על מאבקים וכיצד יש לבחון אותם, אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר שלי 'לחם ביזיון' העוסק בנושא הזה.

במקומות שבהם נמצאים הקונפליקטים בחיינו, שם אנחנו עושים את הצעדים המשמעותיים באמת בחיים. וכדי ללמוד עוד על העולם, על החיים ועל עצמנו, עד כמה שזה נשמע אירוני, אנחנו זקוקים לעוד מאבקים. לכן אנחנו צופים בדמויות אחרות. כדי לאמץ אל חיקינו את התובנות שלהן.

ומה לגבי הסרט החשוב מכולם? "סרט החיים" שלנו, בו אנחנו השחקנים הראשיים. הרי בסופו של דבר, מה כולנו רוצים? שהחיים שלנו באמת יהיו כמו סרט. שיהיו לנו רגעים עוצרי נשימה כמו בסרט מתח טוב של היצ'קוק, שיהיו לנו קצת רגעים מפחידים כמו בסרט אימה, שנחווה אקשן תמידי כמו בסרט פעולה, שנעשה כמה מעשים טובים ונרגיש כמו גיבורי על שמצילים את העולם, שחיי האהבה שלנו יהיו קצת כמו קומדיה רומנטית ושחיי המין שלנו יהיו קצת כמו סרט כחול. בכל מקרה, אני מזמין אתכם לחיות חיים שאם הם היו סרט קולנוע, הייתם רוצים לצפות בו שוב ושוב ושוב.

ספרות מומלצת

סיפור / רוברט מקי
יסודות כתיבת התסריט / סיד פילד
תסריטאות / קובי ניב

למיטיבי לכת

מסע הגיבור / רות נצר
הגיבור בעל אלף הפנים / ג'וזף קמפבל

שתף באמצעות
דילוג לתוכן